מצב מערכת השיקום הישראלית – תמונת מצב

בשיחות שלא לציטוט, טענו לאחרונה רופאים בכירים כי אפילו עוד לפני פרוץ הקורונה, היה מצבה של מערכת השיקום הישראלית עגום. תמונת המצב הנוכחית מגלה כי נדרשת מהפכה תפיסתית ותקציבית, על מנת שהמערכת תוכל להתמודד עם הצורך ההולך וגובר ברפואה שיקומית.

מה תפקיד מערכת השיקום הישראלית?

באתר ההסתדרות הרפואית מבהירים כיצד מתייחס ארגון הבריאות העולמי לשיקום חולי לב (הגדרה שמתאימה בשינויים מתבקשים, גם לחולים רבים אחרים): "שיקום… הינו מכלול הפעולות הנדרשות על מנת להביא את החולה… לרמת תפקוד מיטבית מבחינה גופנית, נפשית וחברתית". כלומר, השיקום מתייחס להיבטים גופניים, רגשיים, חברתיים ונפשיים גם יחד.

מערכת השיקום מהווה מערך גדול וחשוב ברפואה, שמטרתו לשפר את איכות החיים והיכולת התפקודית של מגוון מטופלים. מערך השיקום מטפל באין ספור מקרים שונים, אנשים לאחר אירוע לב, נפגעי תאונות דרכים, חולים לאחר שבץ מוחי, קשישים שנפלו, אנשים לאחר ניתוח מסובך, מטופלי השתלות ועוד.

חוסר תקצוב הומוביל לתהליך שיקומי ארוך וסיזיפי

בכירים במערכת הבריאות סבורים כי מיעוט תקציבים ומיעוט תקנים פוגעים בצורה משמעותית בזכות החולים לשיקום מיטבי. זוהי תמונת מצב מדאיגה, שכן זה עומד בניגוד גמור לעובדה שתהליך שיקומי הינו בדרך כלל ארוך, ממושך וסיזיפי. ללא ספק, מיעוט תקנים מאריך עוד יותר ומקשה על תהליך השיקום, עבור אנשים שגם כך צפויים להתמודדות בריאותית ונפשית מאתגרת. בין החולים הזקוקים לשיקום כמו אוויר לנשימה ניתן לציין לצד חולי לב גם חולי סרטן, נפגעי תאונות, פצועי פיגועים ורבים אחרים.

מערכת מגוונת בעלת אחריות חברתית גדולה

רפואת שיקום מתבססת על מערכת מגוונת בעצם טבעה. הרופאים והצוות המקצועי המלווה והתומך הינם בעלי ידע בתחומים רבים ועליהם להיות בעלי יחסי אנוש מצוינים. הם אלה שעומדים בחזית העשייה שנועדה להחזיר למטופלים שונים את כושר הדיבור, התנועה, תפקודים יום יומיים כגון התלבשות, כושר ההשתכרות ועוד.

אותה מערכת מגוונת הינה בעלת תפקיד חברתי עצום. היא זאת שיכולה לאפשר לחולים ולמחלימים בגיל העבודה לקבל בחזרה את היכולת לחוש מועילים ולעבוד. יכולת התפקוד מאפשרת לאנשים בכל גיל להשתלב בחזרה בחברה, כאנשים עצמאיים יותר, בעלי כבוד עצמי. אך מסתבר כי השבת הזכות לתפקוד מיטיבי ולכבוד אנושי לא זוכה למספיק תשומת לב בישראל של 2020.

תמונת מצב מדאיגה: הינה הנתונים

בכל מערכת הרפואה בארץ חסרות מיטות אשפוז. בכל בתי החולים והמרפאות מציינים הרופאים, האחיות והצוות הפרא רפואי על צורך דחוק ביותר תקציבים ותקנים. אבל בתקשורת כמעט מעולם לא עולה לדיון המצב של מערכת השיקום. במיוחד לאור השינויים הדמוגרפיים והזדקנות האוכלוסייה, נדרשים יותר מתמיד יותר משאבים למערכת השיקום.

הערכות זהירות גורסות כי יש צורך בהכפלה של כוח האדם שעוסק בתחום זה. גורמים מסוימים מתוך המערכת אף מגדילים ואומרים שיש צורך בתוספת כוח אדם ומיטות שיקום בהיקף של פי 6 או 7 מהקיים כיום. כיום, הזקוקים והזכאים לשיקום, מילדים ועד מבוגרים, ממתינים הרבה יותר מדי זמן לשיקום רב צוותי. ולא רק מעט מדי מחלקות שיקומיות קיימות בבתי החולים. לאור הגישה הגורסת כי מוטב לקדם שיקום בקהילה (למשל במרפאות יום) עולה בעיה שגם לשם אין מופנים די תקציבים.

אם בפיזיותרפיה המצב איננו פשוט, הרי שבתחומים אחרים, המצב אפילו פחות טוב. כך למשל, מערך העובדים הסוציאליים קטן מדי, אין תקציב מספק לרכישת מכשור מתקדם לשיקום חולי שבץ, מומחים פרא רפואיים קורסים תחת העומס והמטופלים בסופו של דבר משלמים את המחיר. נקווה שכשמשבר הקורונה ייגמר, כל מערכת הבריאות בישראל תזכה לשיפור מערכות רציני.

אולי יעניין אותך גם:

פיזיותרפיה אונליין: אפשר וכדאי להמשיך את השיקום גם בזמן הקורונה